הרחבתנו הרחבה והמעמיקה המתווספת לתגובתו של דר. קמה הנכבד.
צליאק הוא שמה הלועזי של המחלה כרסת ומקורו במילה היוונית שפירושה "של הבטן".השם העברי מתקשר ישירות ללועזי אך שם דגש על אחד מתסמיניה הנדירים דווקא של המחלה בצורתה הקלאסית והוא בטן נפוחה, בעיקר אצל ילדים. מאחר שהיום ידוע שרוב חולי הכרסת אינם סובלים מתסמין זה, האקדמיה ללשון החליפה את שמה לדגנת.הראשון שתיאר את המחלה וטבע
את שמה היה הרופא היווני הקדום גלן הידוע גם כקלאודיוס גלנוס (Claudius Galenus, 129-199). המחלה תוארה באופן מ
פ
ורט יותר, תחת אותו שם, בשנת 1888 על ידי הרופא הבריטי סמואל גי (Samuel Jones Gee , 1839-1911 שאף המליץ על דיאטה נטולת עמילן בתור התרופה היחידה למחלה.בשנת 1908 רופא הילדים כריסטיאן הרטר המליץ על אכילת שומנים במקום פחמימות. שם נוסף של המחלה בספרות הרפואית מתקופה זו הוא "ג'י הרטר דיסיס" על שמם של ג'י והרטר.בשנת 1918 רופא ילדים בשם סר פרדריק סטיל ( Sir Frederick Still) המליץ להימנע מלחם. בשנת 1950 מצא סטודנט הולנדי לרפואת ילדים בשם ווילם דיקה
שהגורם הספציפי ממנו יש להימנע הוא קמח העשוי מדגנים מסוימים. המניע למחקרו היה ילדים חולי
כרסת שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא טעמו לחם ושאר מוצרי חיטה, וגילו דווקא שיפור בריאותי מבחינת תסמיני המחלה. מחקרו נתמך במחקר מקביל בראשות שרלוט אנדרסון הבריטית, שהראה כי העמילן וחומרים נוספים בקמח אינם מזיקים כשלעצמם, אלא רק הגלוטן.במהלך שנות ה-60 גילו מספר חוקרים בארצות הברית כגון רובי
ן את הביופסיה של המעי הדק כאמצעי אבחון ראשי למח
לה, עד היום הזה.
מאת- פרופסור ומתמחה
כללי, עומר ברכה ופרופסור מתקדם, שי
רוזן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה